פסק-דין בתיק ת"א 3992-06

1.                  מחלוקתם של הצדדים במסגרת תובענה זו סובבת את השאלה אם תשלום הסכומים שדרש התובע מהנתבעות בדרישה המקורית ששלח מונע משלוח דרישה מתוקנת (עקב שינוי בשיעור הנכות שנקבע לנפגע) אם לאו. שאלה זו נדונה והוכרעה זה לא כבר בפסק-דיני בת.א. (י-ם) 4071/07 המל"ל נ' הדר, מיום 7.4.10 (להלן: עניין הדר), ולפיכך נראה שדי יהיה בהרצאת העובדות והטענות בקצרה.

2.                  הראיות בתובענה נשמעו בפני המותב שדן בה אותה עת. הצדדים הודיעו שאין מניעה שמותב זה יתן את פסק-הדין בהסתמך על הפרוטוקולים, ובהתאם להוראת תקנה 177 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. סיכומי התשובה מטעם התובע הוגשו היום, ולפיכך אין עוד מניעה מהכרעה בתובענה.  

3.                  דומה שכמעט כל העובדות הנוגעות לעניין אינן שנויות במחלוקת: הנפגע מושא התובענה נפגע בתאונת דרכים ביום 28.4.99. ביום 14.3.00 קבעה לו ועדת המל"ל נכות צמיתה בשיעור 10%, קביעה שאושרה בסופו של דבר במסגרת החלטת ועדת העררים מיום 7.12.00. ביום 11.3.03 נשלחה לנתבעת 1 דרישה לתשלום סכום של 151,873.85 ש"ח. "הודעה נוספת" ובה דרישה לתשלום סכום של 156,409.82 ש"ח (כולל ריבית הסכמית ממועד משלוח הדרישה) נשלחה לנתבעת 1 ביום 6.5.03 (המכתב צורף להודעה מטעם הנתבעות שהוגשה ביום 3.12.06 במסגרת הבקשה למתן רשות להתגונן). סכום הדרישה המקורית (115,873.85 ש"ח) שולם לנתבעת בהמחאה מיום 10.9.03, שהתקבלה אצל התובע ביום 24.9.03. בו ביום (24.9.03) נשלחה לנתבעת 1 דרישה לתשלום סכום של 15,968.88 ש"ח בגין הפרשי הריבית בשל האיחור בתשלום הדרישה (נספח ז' לסיכומי התובע). סכום זה שולם בהמחאה מיום 6.11.03 שהתקבלה אצל התובע ביום 23.11.03 (נספח ח' לסיכומי התובע). אין מחלוקת שההמחאה עבור הדרישה המקורית נשאה על גבה "תנאים לתשלום" סטנדרטיים, הכוללים התחיבות שלא תוגש תביעה או דרישה נוספת (נספח ו' לסיכומי התובע; התנאים הודפסו על גב כל המחאה של הנתבעת 1 - עמ' 14 לפרוטוקול, שורות 24 - 25). על אף המשתמע מחקירתה של העדה מטעם הנתבעת בהליך העיקרי, אין למעשה מחלוקת שההמחאה הנוספת שולמה עבור הריבית (עמ' 6 לפרוטוקול הבקשה למתן רשות להתגונן, שורות 10 - 11). 

4.                  במקביל להתנהלות שבין הצדדים עמד הנפגע ביום 9.2.03 בפני ועדה רפואית שקבעה שנכותו הצמיתה היא בשיעור 15%. ביום 2.9.03 המליצה הועדה על הפעלת תקנה 15. התובע ערר על החלטות אלה ועררו נדחה ביום 18.1.04 על ידי הועדה הרפואית לעררים. ביום 3.2.04 שלח התובע מכתב לנתבעת 1 (מ/1, שהוגש במסגרת הבקשה למתן רשות להתגונן) ובה הודיע שהנפגע "הגיש בקשה להחמרת מצב אשר בעקבותיה נקבעו לו 19% נכות רפואית". לפיכך דרש התובע לראות את דרישתו מיום 11.3.03 "כמבוטלת", והודיע שישלח "בימים הקרובים... דרישה חדשה ועדכנית". דרישה עדכנית נשלחה במכתב הנושא את התאריך 15.2.04, אליו מצורפת דרישה מיום 25.2.04 (?). זו הפעם נדרש סכום של 232,170.22 ש"ח, ובניכוי הסכומים ששולמו - סכום של 64,339.49 ש"ח.

5.                  הנתבעות טוענות כי עם תשלום הסכומים שביקש התובע בדרישתו המקורית פטורות הן מכל תשלום נוסף. התובע טען שבאפשרותו להוסיף ולשלוח דרישות. בתום הדיון בבקשה למתן רשות להתגונן, שהתקיים ביום 15.1.07 בפני המותב שדן אותה עת בתובענה, הגיעו הצדדים לכלל הסכמה לפי תינתן רשות להתגונן "בפלוגתא אחת בלבד והיא האם המשיב זכאי לדרוש סכומים נוספים מעבר לדרישה הראשונה בנסיבות המקרה דנן". ב"כ התובע ביקשה להביא עדות "בדבר קיומו של נוהל לפיו כשתשלום משולם לסילוק שטר ה[דרישה] של המל"ל מוציא המל"ל שטר פיטורין". הסכמה זו קיבלה תוקף של החלטה.

6.                  על אף אותה כוונה משתמעת של התובע, לא הובאה כל ראייה בנוגע ל"נוהל" של הוצאת שטרי קבלה. במהלך עדותה של העדה מטעם הנתבעת 1 הוצגו תריסר מכתבים ששלחו נציגי התובע לנתבעת 1 (ת/1-ת/12) ובהם אישור כי פרעון ההמחאה בעניין דרישה זו או אחרת "מהווה סילוק מלא של כל תביעותינו". דא עקא שמכתבים אלה כולם נשלחו בשנת 2008, שנים ארוכות לאחר הארועים שבבסיס התובענה, ואין בהם כדי להוות ראייה כלשהי.

7.                  כפי שהובהר בעניין הדר הנ"ל, אין מחלוקת עובדתית בין הצדדים "כי כאשר שילמו המבטחות את הדרישה הראשונה שהופנתה להם במלואה - אין התובע זכאי להפנות אליהן דרישה נוספת, אף אם בשלב מאוחר יותר חלו התפתחויות בעניינו של הנפגע" (פסקה 2 לפסק-הדין, המסתמכת על תצהירי עדות ראשית של העדות מטעם שני הצדדים, ובכלל זה עו"ד טננהאוז מטעם התובע, הממונה על תחום תביעות השיבוב). קביעה זו, עליה לא חלק התובע בעוז בסיכומיו, מחייבת גם במקרה דנא. מכאן ששעה שנשלחה דרישה ושולמה - מנוע התובע מלהפנות דרישה נוספת לנתבעות.

8.                  כפי שהובהר לעיל, אין מחלוקת במקרה דנא שהדרישות (הן הדרישה המקורית והן הדרישה לריבית) שולמו במלואן. המסקנה המתבקשת היא, איפוא, שהתובע מנוע מלדרוש כל דרישה נוספת מהנתבעות. דא עקא שבסיכומיו העלה התובע לראשונה את הטענה לפיה הפרשי הריבית שולמו באיחור של קרוב לחודשיים ולפיכך נוצרה ריבית נוספת, ומטעם זה יש לקבוע שהדרישה לא שולמה במלואה. טענה זו יש לדחות משני טעמים:

הראשון, דיוני במהותו, ועניינו בעובדה שטענה זו לא הועלתה בשלב קודם כלשהו. בפרט לא הועלתה הטענה לפיה נקצב לנתבעת פרק זמן לתשלום ואי העמידה במועד זה היא המביאה לחובתה בתשלום הדרישה החדשה.

השני, נובע מהכיתוב על המסמכים שהגיש התובע לתמיכה בטענה זו. מסמכים אלה כוללים את הדרישה מיום 24.9.03 לתשלום הריבית (נספח ז' לסיכומי התובע) וההמחאה מיום 6.11.03 ששלחה הנתבעת 1 ושהתקבלה במשרדי התובע ביום 23.11.03 (נספח ח' לסיכומים). עיון בהמחאה מעלה שגורם מטעם התובע רשם עליה "התקבלה הריבית. הונפקה קבלה. יש להוציא כתב שחרור ופטור!". מכאן שלשיטת התובע "התקבלה הריבית", ויש גם מקום להוצאת "כתב שחרור ופטור". ממילא ברי שהתובע לא סבר שקיימת כוונה להוציא דרישה נוספת בעניין זה, וראה את ביצוע התשלום הנוסף כסילוק סופי של הדרישה. אין גם מחלוקת שבפועל לא נשלחה כל דרישה ליתרת התשלום בגין הפרשי ריבית כאלה ואחרים (לנפקות דרך התנהלות זו, וראייתה כ"ויתור", ראו בעניין הדר, בפסקאות 22 - 23 לפסק-הדין). כוונה למשלוח דרישה נוספת לא התגבשה אלא לאחר שעררו של התובע על החלטת הועדה הרפואית נדחה ביום 18.1.04, והתובע שילם לנפגע הפרש מענק ביום 2.2.04 (מועד התשלום עולה מנספח ז' לכתב התביעה). או אז, מייד לאחר התשלום, נשלח המכתב מ/1 (מיום 3.2.04) המתיימר "לבטל" את מכתב הדרישה הראשון אף שהתשלום בגינו שולם במלואו. בנסיבות אלה אין מקום לשמוע כיום טענות מפי התובע לפיהן התכוון לדרוש את יתרת הריבית (ראו לעניין זה גם הדיון בעניין הדר הנ"ל, בעיקר בפסקה 25 לפסק-הדין); ולא היה מקום גם לדון בטענות בנוגע לאי הוצאת "כתב שחרור ופטור", אף אם התקיים נוהג קבוע בעניין זה (המעיין בעדויות בעניין הדר יגלה שלא כך הם בהכרח פני הדברים). היתלות של התובע בטענה מעין זו, שעניינה במחדל טכני של גורם פקידותי מטעם התובע (שלא הוציא את כתב הקבלה) והטלת תוצאתו על הצד השני לחוזה, נוגדת את חובת תום הלב המוטלת על צד לחוזה.

9.                  לנוכח כל האמור לעיל יש לקבוע שהדרישות ששלח התובע שולמו במלואן, ולפיכך לא היה התובע זכאי לשלוח דרישות נוספות אף אם חל שינוי כלשהו בעניינו של הנפגע.

10.              בנסיבות אלה אין כל צורך לדון בטענות שעניינן בתנאים שעל גב ההמחאה הראשונה. מעבר לנדרש די אם אומר שתשלום הריבית לאחר משלוח המחאה זו, שהכיתוב בגבה לא כלל כל הסתייגות לפיה החתימה מאפשרת דרישת ריבית, מגלה לכאורה שהכללת התנאים בהמחאה הראשונה נבעה משגרת העבודה אצל הנתבעת, וכי בפועל לא ראתה הנתבעת 1 את החתימה כמונעת דרישות נוספות של התובע, למצער ככל שאלה נובעות מהדרישה המקורית.

11.              אף שהיה מקום לפסיקת הוצאות כנגד התובע לא אעשה כן לנוכח ההתנהלות במסגרת התובענה, בפרט על רקע העובדה שהעדה מטעם הנתבעת 1 לא התייצבה לדיונים ביום 4.9.07, ביום 20.1.08 וביום 19.5.08 (בעילות שונות), ותצהיר משלים מטעמה לא הוגש עד ליום 1.6.11, באיחור של קרוב לשנתיים מההחלטה שניתנה בתום הדיון שהתקיים בפני המותב שדן באותה עת בתובענה, וזאת תוך מתן הסברים כאלה ואחרים. בנסיבות אלה אני מורה על דחיית התביעה ללא צו להוצאות.

המזכירות תשלח העתק מפסק-הדין לצדדים.

ניתן היום,  י"ז סיון תשע"א, 19 יוני 2011, בהעדר הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: